תקציר:

שומני ההיריון עוד לא ירדו מגופה של לולי, מפטמותיה נוזל עדיין חלב. היא מתנועעת אט–אט בכיסא קדימה ואחורה, כמו הייתה מתפללת או אולי מערסלת תינוק. חריקות הכיסא נשמעות כיללות.תינוק? התינוק שלך מת, לולי. אני לא אומרת דבר. כמו שתי זכוכיות שבורות המקיזות זו מזו זרזיפים של דם. זו מתייסרת על אסון שטרם התרחש וזו מכחישה שהתרחש אסון, זו עם הראש בעבר וזו עם הראש בעתיד, יושבות זו לצד זו ולא מחליפות מילה."מתוך יכולת סיפורית עזה ובוטחת בוראת בפנינו מאיה ערד יסעור את דמותה של מריומה היהודייה, הגרה בלב בנגאזי שבין שתי מלחמות העולם. עלילת חייה של האישה הסוערת והנועזת הזו משתרגת ונארגת בקורות העיר הקוסמופוליטית, שסוחרים איטלקים, יורדי ים אנגלים ומקומיים ערבים ויהודים מתקיימים בה בערבוביה שובת לב.ערד יסעור מיטיבה להאזין לקולות סיפוריהן של הנשים היהודיות, שניהלו ביד רמה את ביתן ויצרו את עצמן מתוך עצמן, כסובייקטים חזקים בלב החברה הפטריארכלית. הסיפור המשפחתי העוצמתי נשזר ברפרטואר עשיר של פרטים ודימויים, דרכם נפרשת בנגאזי כעיר חיה ונושמת: סמל לנפש הנשית בתקופה של שינוי - מתוחה, מלאת כאב, ומלאת כמיהה לעתיד שאולי כבר לא יבוא. -- מהכריכה האחורית