תקציר:

"משה שרת" (בעבר שרתוק) היה דמות בולטת בתקופת "המדינה שבדרך" ובדור הראשון של מדינת ישראל. עשרים ושלוש שנים – חמש־עשרה לפני קום המדינה ועוד שמונה מהקמתה – הוא הוביל את הטיפול בכל נושאי החוץ של היישוב, כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ולאחר מכן כשר החוץ. שנתיים גם כיהן במקביל כראש הממשלה. במשך עשרות שנים היה שרת בכל מקום שנדרשו בו יוזמה, פעילות ומאבקים. הוא לקח חלק מרכזי במאמצים לביצור היישוב והמדינה, לגיוס לצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה ולמאבק המדיני שקדם לקבלת העצמאות. הוא נחשב ביישוב ובמדינה בראשיתה ל"מספר 2", לאחר דוד בן־גוריון. שיתוף הפעולה הפורה ביניהם בתחילת הדרך הומר במתיחות ובחילוקי דעות, עד לדחיקתו של שרת מהחיים הפוליטיים על ידי בן־גוריון. על שרת נכתבו ספרים ומחקרים לרוב, אך בספר זה תוכלו לראות זוויות ייחודיות שפחות נכתב עליהן, אם בכלל. בהן: ניהול משק העיזים של המשפחה בעין סיניה כנער; לימודיו במחזור הראשון של גימנסיה הרצליה; שרת העיתונאי והעורך בימי הבראשית של העיתון "דבר"; תרומתו הגדולה, והלא ידועה כמעט, למפעל ההתיישבותי־ביטחוני "חומה ומגדל"; מאבקיו למען קבלת השילומים מגרמניה המערבית; תרומתו הייחודית לשפה העברית; אהבתו למוזיקה ולזמר הישראלי, ועוד. שרת נפטר בגיל 70 בשנת 1965. היו לו עוד תוכניות רבות, שלא זכה לבצען. העלאת זכרו, מעשיו והחזון שהיה לו בתחומים רבים הם בבחינת תודה למעשיו שנפרשו על פני קשת רחבה מאוד של נושאים. ספר זה, שיזמה את פרסומו העמותה למורשת משה שרת ונרתמה למימושו ההוצאה לאור של משרד הביטחון, מבקש לתרום לכך. ד"ר מרדכי נאור הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל, עם ישראל והתקשורת הישראלית. כתב וערך למעלה מ־150 ספרים בתחומים אלה. כתב ביוגרפיות על הברון רוטשילד, פנחס ספיר, הרמטכ"לים יעקב דורי וחיים לסקוב, ועוד. בעבר היה מפקד גלי צה"ל, מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב וראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית בית ברל. -- מהכריכה האחורית.